החלטה בתיק ה"ת 38721-12-12 - פסקדין

1.       תיק זה הוחזר אלי מבית המשפט המחוזי (כבוד השופט ציון קאפח) על מנת לאפשר למבקש להוכיח את הכנסותיו טרם רכישת הזכויות בקבוצת הרכישה.

וזהו הרקע לדברים:

כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים

2.       נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה אישומים בגין עבירות של סחר בסם מסוכן. בהתאם לעובדות כתב האישום, בתאריכים 13.8.12, 28.8.12 ו-11.9.12 מכר המבקש סם מסוכן מסוג חשיש לסוכן משטרתי. מדובר בסדרי גודל סם שבין 7.06 גרם ועד 10.05 גרם בכל אחד מהמקרים.

3.       המבקש הובא בפני כב' השופטת מעיין בן ארי במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים. בהחלטתה באותו הליך, לאחר שעיינה בראיות, ציינה השופטת כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע עסקאות סם, בין הסוכן לבין המבקש. יחד עם זאת, מקריאת דוחות הפעולה עולה כי אכן, לכאורה, המבקש סיפק את הסם לסוכן מאדם אחר, שאת זהותו המשטרה לא ביקשה לחשוף. עוד קבעה השופטת כי לכאורה, המבקש סיפק לסוכן את הסם בעיכוב של זמן מה, על מנת להשיג את הסם. לפיכך, קבעה השופטת כי נדמה, מעיון בדוחות הפעולה, שמדובר בעבירות תיווך לסם חלף עבירה של סחר של ממש. עוד ציינה השופטת כי מדובר במבקש ללא עבר פלילי, והורתה על שחרורו של המבקש בתנאים מגבילים, אשר כללו מעצר בית בפיקוח צמוד של מפקחים שאושרו, וערבויות שונות.

הבקשה הראשונה - להחזרת תפוסים

4.       המבקש הגיש לי בקשה להחזרת נכסים שתפסה המשטרה בעת מעצרו, ובהם: סך של כ-33,800 ש"ח, 695 $, מכשיר סלולרי מסוג אייפון וקטנוע מסוג סאן-יאנג, שהמבקש העריך את ערכו ב-1,500 ש"ח.

ביום 16.1.13 דנתי בבקשה וקבעתי כי: המבקש ידאג להערה במשרד הרישוי אשר תמנע ביצוע כל דיספוזיציה באופנוע, ומתוך הסכום הכספי יוותר בידי המאשימה סכום של 700 ש"ח שיבטיח את אפשרות חילוט האופנוע; המבקש יתן התחייבות בכתב אשר תאסור עליו לבצע דיספוזיציה במכשיר האייפון שבו מדובר; מתוך סכומי הכסף שנתפסו תותיר המשטרה בידיה סך של 5,000 ש"ח, והיתרה תוחזר למבקש.

5.       על החלטה זו לא הוגש ערר.

הבקשה השניה - להסרת עיקול על זכויות במקרקעין

6.       בתחילת חודש פברואר הגיש המבקש בקשה נוספת בה ציין כי בנוסף לתפוסים שדנתי בהם, המאשימה הטילה עיקול על זכויות שרכש המבקש ביחד עם רעייתו במקרקעין, במסגרת קבוצת רכישה. עיקול זה מסב למבקש נזק רב, שכן עוה"ד המייצג את הרוכשים הודיע למבקש כי העיקול מפריע בניהול כלל עניני קבוצת הרכישה ולכן, אם לא יוסר העיקול לאלתר, ידרש המבקש לשלם פיצוי בסכום גבוה, כפי שנקבע בהסכם הרכישה. לכן ביקש המבקש, בהמשך להחלטתי מיום 16.1.13, שאורה על ביטול העיקול.

ביקשתי תגובת המשיבה לבקשה זו. בהחלטתי מיום 11.2.13 הוספתי כי בדיון האחרון, כאשר סברתי שהבטוחות שנדונו באותו דיון הן כל הבטוחות שקיימות בתיק, הורתי על השבת התפוסים והשבה חלקית של הכספים מתוך מחשבה שדי במה שהותר בתיק כדי להבטיח את מטרת התפיסה ועל כן ביקשתי מהמשיבה להבהיר מדוע היא סבורה כי יש מקום לבטוחה נוספת כתנאי לביטול העיקול.

המשיבה לא הגיבה למרות החלטתי הנ"ל וביום 18.2.13 נתתי החלטה ללא תגובת המאשימה, וקבעתי כי נראה לי שאין מקום להותיר על כנן בטוחות נוספות, שנועדו להבטיח את תכלית התפיסה, אליה התיחסתי בדיון מיום 16.1.13, והורתי על ביטול העיקול. קבעתי כי החלטתי תיכנס לתוקף ביום 21.2.13 בשעה 12:00.

7.       ביום 20.2.12 הגישה המשיבה בקשה בהולה לעיכוב ביצוע החלטתי. לפי עמדת המשיבה, בית המשפט מיקד את ההחלטה המקורית (ביום 16.1.13) בתכלית התפיסה ובמציאת חלופה לתפיסה, עמדה שיש לה מקום כאשר מתבקש חילוט לפי פקודת סדר הדין הפלילי. ואולם, בתיק דנן, החילוט המתבקש הוא מכוח ל פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 [ פקודת הסמים]. המאשימה (המשיבה) הפנתה לחזקה הקובעת כי אם יורשע המבקש ויוכרז כסוחר סמים - יראה כל רכושו כרכוש שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם יוכיח הנידון אחרת. לפיכך, טענה המאשימה, כאשר יש צפי לחילוט ממשי, אזי חלופה של 5,000 ש"ח כתנאי לשחרור עשרות אלפי שקלים אינה נכונה. עוד הוסיפה המאשימה כי עקב טעות אנוש בלבד לא התבקש בעבר עיכוב ביצוע של החלטתי המקורית, ולא הוגש עליה ערר.

8.       לפיכך, החלטתי לעכב את ביצוע החלטתי והורתי על קיום דיון במעמד הצדדים ביום 26.2.13. בתום אותו דיון, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, קבעתי כי צודקת המאשימה שבהחלטתי מיום 16.1.13 התייחסתי לתכליות הקבועות בפקודה, ובהן הסמכות לתפוס חפץ אם יש יסוד סביר להניח כי ניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה. כן הסכמתי עם טענתה כי אם יורשע המבקש ויוכרז כסוחר סמים, תפעל לחובתו החזקה הקבועה בסעיף 31(6) לפקודת הסמים. המאשימה ביקשה בכתב האישום כי אם יורשע המבקש יכריז עליו בית המשפט כעל סוחר סמים ויורה לחלט הן את הרכוש בו דנתי בדיון הקודם, והן את זכויותיו של המבקש במקרקעין שהן נושא הדיון שלפני. עוד ציינתי כי אף שנכון לאותה שעה טרם נמסר מהו ערכן של אותן זכויות במקרקעין, ברור כי אין מדובר בערך פעוט.

התייחסתי לפסק הדין של בית המשפט העליון ב-ע"פ 170/07 מטיס נ' מדינת ישראל [19.11.07], בו נאמר כי סעיף 36א לפקודת הסמים מתייחס לחילוט תחת שתי קטגוריות: חילוט בעקבות הרשעה בעבירה של עסקת סם וחילוט בעקבות הרשעה בעבירה של עסקת סם, שבה הוכרז פלוני כסוחר סמים. סעיף 36א(א) מורה כי לאחר שהורשע אדם בעבירה של עסקת סמים יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש ששימש או נועד לשמש כאמצעי לביצוע העבירה או ששימש או נועד לשמש כדי לאפשר את ביצוע העבירה, וכן רכוש שהושג במישרין או בעקיפין כשכר העבירה. סעיף 36א(ב), הדן באדם שהורשע והוכרז כסוחר סמים, מרחיב ומוסיף לענין היקף הרכוש שיחולט ובמקרה זה אין מדובר רק ברכוש שהקשר בינו לבין סוחר הסמים הוא קשר ישיר, בכך ששימש כאמצעי לביצוע העבירה, נועד לשמש כדי לאפשר את ביצוע העבירה או הושג כשכר העבירה או כתוצאה מביצועה, אלא הדרישה היא שהרכוש הושג בעבירה של עסקת סמים.

הזכרתי כי אנו מצויים בשלב התחלתי של ההליך ולא בשלב החילוט. המבקש לא הורשע ובוודאי שלא הוכרז כסוחר סמים. ציינתי כי התנגדות המאשימה לאותה בקשה נועדה כדי למנוע סיכול האפשרות לחלט את הרכוש שנתבקש, אם בסופו של יום יורשע המבקש ויוכרז סוחר סמים. לכן קיבלתי את טענת המאשימה כי אנו מצויים ב"מגרש" שונה מזה שהתייחסתי אליו בהחלטתי מינואר 2013.

9.       לאור זאת קבעתי כי אין מקום לבחון אך ורק את התמורה שניתנה למבקש, על פי כתב האישום, בגין העבירות המיוחסות לו, אלא את כלל הרכוש שמוזכר בכתב האישום כרכוש שהמאשימה מתכוונת לבקש חילוטו. עם זאת ציינתי שנותרה בעינה החובה לאזן כראוי את היקף הרכוש שנתפס (או - במקרה זה - שהוטל עליו עיקול), מול תכלית התפיסה, וקיימת החובה לבדוק האם ניתן לצמצם את הפגיעה במבקש על ידי שחרור החפץ שנתפס (במקרה זה - העיקול שנרשם) בתנאים שישיגו במשולב ובאורח מידתי ומאוזן את תכלית התפיסה, מצד אחד, מבלי לפגוע יתר על המידה בזכות הקניין של המבקש, מצד שני. הייחסתי לכך שהוברר שכתוצאה מרישום העיקול על זכויות המקרקעין של המבקש ואשתו, צפויים אלה להינזק בצורה ממשית בשל היותם חלק מקבוצת רכישה. בהתאם להסכם שיתוף לו צדדים המבקש ורעייתו, היה ויוטל על זכויותיהם במקרקעין עיקול או חוב אחר, עליהם להסירו בתוך 60 יום ממועד הטלתו ולפצות את יתר חברי הקבוצה בסכום הנזק שיגרם להם (אם יגרם להם). קבעתי כי ברור שיש להעדיף המרת העיקול בדרך אחרת אשר פגיעתה במבקש תהיה פחותה.

10.          לסיום קבעתי כי בתוך 7 ימים מהחלטתי ימציא המבקש למשיבה מכתב מעוה"ד המייצג את חברי קבוצת הרכישה המתייחס למקרקעין בהם עסקינן, או מגורם אחר מוסמך המקובל על שני הצדדים, אשר יעריך את שווי הזכויות. כנגד מתן ערבות בנקאית על 50% משווי הזכויות או בטוחה טובה אחרת באותו שווי, אשר תוסכם על שני הצדדים, תסיר המאשימה את העיקול מזכויות המקרקעין המדוברים, בתוך 7 ימים מקבלת הבטוחה החלופית.